בן נלסון
 | |||||
| לידה |
17 במאי 1941 (בן 83) מקוק, נברסקה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | ארל בנג'מין נלסון | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | אוניברסיטת נברסקה – לינקולן | ||||
| עיסוק | איש עסקים, פוליטיקאי | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
פרס צופה הנשר הנכבד  | |||||
  | |||||
ארל בנג'מין נלסון (באנגלית: Earl Benjamin Nelson; נולד ב-17 במאי 1941) הוא פוליטיקאי לשעבר אמריקאי, שכיהן כמושל נברסקה ה-37 בשנים 1991–1999, ולאחר מכן היה נציגהּ בסנאט של ארצות הברית. כיאה לחבר המפלגה הדמוקרטית ממדינה אדומה, היה נלסון מהשמרנים בקרב הסנאטורים הדמוקרטים, ופעמים תכופות אף הצביע נגד מדיניות מפלגתו[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארל בנג'מין נלסון נולד בעיר מקוק (McCook) השוכנת בדרום-מערב נברסקה. הוא בנם היחיד של בירדלה ובנג'מין ארל נלסון. בשנת 1963 השלים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת נברסקה – לינקולן, כעבור שנתיים קיבל תואר שני במנהל עסקים וב-1970 השלים לימודי תואר שני במשפטים – כולם באותה האוניברסיטה. אחרי שתמו לימודיו הגבוהים בבית הספר למשפטים בלינקולן, החל לעבוד כעוזר ליועץ המשפטי של קבוצת "ביטוח לאומי מרכזי" (Central National Insurance) באומהה. לאחר שנים אחדות בעסק, ב-1975 מונה בידי מושל נברסקה למנהל ביטוח המדינה. לאחר שהממשל התחלף, שב נלסון לעבודתו בקבוצת "ביטוח לאומי מרכזי" כסגן נשיא החברה ובסופו של דבר כנשיא[2].
כאשר פתח בקריירה פוליטית, נלסון הצטרף אל המפלגה הדמוקרטית. ב-1986 היה יושב ראש מסע הבחירות לתפקיד המושל של ראשת עיריית לינקולן הלן בוסאליס. עם זאת, בבחירות הכלליות הפסידה בוסאליס למועמדת הרפובליקנית קיי אור. בשנת 1990 התמודד נלסון לראשונה לתפקיד ציבורי. בבחירות לתפקיד מושל נברסקה, גבר על המושלת הרפובליקנית המכהנת קיי אור בפער בן 4,030. הוא נבחר מחדש ב-1994 עם 74% מקולות הבוחרים, פער הניצחון הגדול ביותר עבור מושל בנברסקה בחצי המאה שחלפה, חרף המהפכה הרפובליקנית שהתחוללה באותן בחירות אמצע.
בתקופת כהונתו קיצר נלסון את ההוצאות הממשלתיות ב-64% יחסית לממשלהּ של קיי אור, הציג רפורמה לריסון הפשע דרך "חוק הרחובות הבטוחים" ו"חוק הפשע הקטיני" ותמך במיסוד חקיקות למען משפחות בעלות הכנסה-נמוכה. הוא גם הפחית מסים עבור למעלה מ-400 אלף משפחות עם הכנסה בינונית בנברסקה. כמושל, נקט נלסון במספר עמדות שמרניות כיאה להיותה של נברסקה מדינה הנוטה לימין הפוליטי. לראיה, הוא דחף לכינון רפורמה במערכת הרווחה של נברסקה לפני שנעשתה ברמה הלאומית, והתנגד למאמצי ממשל הנשיא ביל קלינטון לרפורמה במערכת הבריאות הפדרלית. ב-1996 התמודד לסנאט של ארצות הברית עם פרישתו של ג'. ג'יימס אקסון. הוא הפסיד לצ'אק הייגל.
בשנת 1998 נלסון לא היה רשאי להתמודד לתקופת כהונה שלישית לאור הגבולת כהונה הקבועות בחוק של נברסקה. מחליפו היה מייק ג'והנס. נכון להווה, הוא הדמוקרט האחרון שכיהן כמושל נברסקה. בשנת 2000 היה מועמד המפלגה הדמוקרטית לסנאט של ארצות הברית מנברסקה, אחרי שהסנאטור הדמוקרטי המכהן בוב קרי הכריז על פרישתו. בבחירות הכלליות הוא ניצב מול התובע הכללי של נברסקה דון סטנברג, אותו ניצח בפער זעום בן כ-51%, אחרי שהוציא כמיליון דולר אמריקני על מסע הבחירות שלו. למרות התחייבותם הראשונית לעבוד יחדיו, נלסון ועמיתו צ'אק הייגל ניהלו מערכת יחסים עכורה[3]. ב-2006 נבחר לתקופת כהונה נוספת בת שש שנים.
אף על פי שהיה איש המפלגה הדמוקרטית, נלסון הפגין לא פעם עמדות שמרניות. הוא התנגד להפלות, ובמסע הבחירות שלו לסנאט ב-2006 נתמך בידי הארגון "Nebraska Right to Life". עם זאת, בחלוף הזמן איבד את תמיכת הארגון לאור הצבעתו של נלסון בעד חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה שתמך בזכות להפלה מלאכותית. באותה השנה דירג אותו כתב העת "National Journal" מימין לסנאטורים רפובליקנים אחדים בהם אולימפיה סנואו, לינקולן צ'ייפי, ארלן ספקטר וסוזן קולינס. ב-5 באוגוסט 2010 היה הדמוקרטי היחיד שהצביע נגד אשרור מינוייה של אלנה קגן לבית המשפט העליון של ארצות הברית[4]. עם זאת, הוא הצביע בעד ביטול מדיניות אל תשאל, אל תספר.
ב-27 בדצמבר 2011 הכריז על פרישתו מהחיים הפוליטיים לקראת הבחירות ב-2012[5]. בינואר 2013, עם התכנסות הקונגרס ה-113 של ארצות הברית, עזב את הסנאט. ב-24 באפריל 2020 הביע תמיכה במועמדותו של סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית[6].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן נלסון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ניק וינג, Ben Nelson Is Senate Democrat Most Likely To Vote Against His Party: Analysis, באתר הפינגטון פוסט, 25 במאי 2011 (באנגלית)
- ^ ג'. כריסטופר היין, Nelson's past motivates crusade for Senate seat, באתר Lincoln Journal Star, 1 באוקטובר 2000 (באנגלית)
- ^ ג'ייק תומפסון, Hagel says Ricketts win vital to GOP hold on Congress, בארכיון Wayback Machine, 23 באוקטובר 2006 (באנגלית)
- ^ דייוויד ג'קסון, Senate confirms Elena Kagan to Supreme Court, באתר USA Today, 5 באוגוסט 2010 (באנגלית)
- ^ ג'ון ברסנהאן, Ben Nelson: 'It's time to move on', באתר פוליטיקו, 27 בדצמבר 2011 (באנגלית)
- ^ Former Nebraska Sen. Nelson endorses Joe Biden for president, באתר AP, 24 באפריל 2020 (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|